דפי זהב בע"מ נ' ריצ'י וולף

פסק דין

פתח דבר

עסקינו בתביעה כספית על סך 47,195 ₪ בגין הזמנת שירותי פרסום. בגלגול הראשון של התביעה, התביעה התקבלה על ידי במלואה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות המשפט ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ + מע"מ וזאת מששוכנעתי כי הנתבע אחראי באופן אישי לתשלום ההזמנות נשוא התביעה. ערכאת הערעור החזירה את התיק לדיון נוסף לפניי, בשל ראיה חדשה שצורפה בערעור ובשל מספר טעויות שנפלו בפסק הדין ולרבות בשל אי היענות לדרישת הנתבע להצגת חשבוניות מקוריות ושמיעת עדים מסוימים מטעם התובעת. ערכאת הערעור הורתה לבית משפט זה לשמוע את הראיות החדשות ולשקול מחדש את מכלול חומר הראיות.

לאחר שמיעת הראיות מחדש ובהן ראיות בקשר לחשבונית שהסתבר כי הוצאה לחברת טל חרמון ולא לחברה של הנתבע, גשר ברק, כמו גם שמיעת עדותו של מנהלה של חברת טל חרמון, הסכימו הצדדים להמלצתי שלפיה התביעה תידחה וכל צד יטען להוצאותיו. כזכור לצדדים, המלצתי זו ניתנה, לא בשל העובדה שסברתי כי הראיות החדשות מחזקות את גרסת ההגנה, אלא בשל העובדה כי בין כך ובין אחרת, היה נראה לי לאחר שקילת מכלול הראיות מחדש, כולל ובעיקר עדויות של נציגי התובעת שלא העידו בגלגול הקודם, כי גם התובעת עצמה כנראה לא ראתה בזמנו בהזמנות הפרסום שבוצעו כהזמנות אישיות של הנתבע, וללא ק/שר לשאלה האם חלק מההזמנות בוצעו על ידי טל חרמון אם לאו ומה מידת האחריות של גשר ברק להזמנות כאמור.

טיעוני הצדדים לעניין ההוצאות

התובעת טוענת כי אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת הנתבע, בין היתר, על רקע אופן חתימתו על ההזמנות, היינו ללא החתמת חותמת החברה ועל ידי שרטוט חתימתו האישית. כמו כן, טוענת התובעת כי מחומר הראיות החדש עולה כי חברת גשר ברק התנהלה בערבוב מוחלט עם חברת טל חרמון ובדרך של שותפות, כך שחברת גשר ברק אחראית גם להזמנות שביצעה טל חרמון, כולל ההזמנה נשוא החשבונית שעמדה במוקד הערעור ואשר כאמור הסתבר כי הוצאה לחברת טל חרמון ולא לחברת גשר ברק.

הנתבע מנגד מלין על התנהלות התובעת לכל אורך הדרך, ובין היתר על אי גילוי החשבונית המקורית, על מצג השווא שנתנה התובעת ביחס לחשבונית זו ויתרה מכך, על מה שהוא מכנה, זיוף של ממש של שם המוטב בחשבונית. הנתבע מוסיף וטוען כי משהסכימו הצדדים לדחיית התביעה, בית משפט זה חייב לפסוק לנתבע את ההוצאות שנקבעו בפסק הדין של ערכאת הערעור, בסך 25,000 ₪ ואשר נקבעו כתלויות בתוצאה. כמו כן, עותר הנתבע לחיוב התובעת בהוצאות בגין ההליכים שהתקיימו בבית משפט זה, לפני הערעור ולאחריו.

דיון

בכל הנוגע להוצאות ההליכים שהתנהלו בבית משפט זה לפני הערעור ולאחריו, הרי שעל רקע התוצאה, יש לפסוק לנתבע את הוצאותיו ועם זאת, יש להפחית את ההוצאות במידת מה וזאת בשל התנהלות הנתבע, הן לפני הגשת התביעה והן במסגרת ניהולה, אשר אף היא לא הייתה חפה מפגמים.

נוכח ההסכמה לדחיית התביעה, אין בכוונתי להיכנס ליתר פירוט באשר לסוגיית החשבונית המזויפת לכאורה ומשמעותה וכן באשר לשאר הפלוגתאות שבין הצדדים. אתייחס לעניינים אלה בקצרה ורק אגב התייחסותי להתנהלות הצדדים, שהנה רלוונטית לסוגיית ההוצאות.

בכל הנוגע להתנהלות התובעת, שוכנעתי מעדותה של הגבי לוי, שהייתה אמינה עליי, כי מילוי השם גשר ברק בחשבונית נעשה בתם לב. הגב' לוי נתנה הסבר מפורט למעשיה ממנו עולה כי בתם לב סברה כי שם המוטב בחשבונית השנייה הנו גשר ברק. באותה נשימה, אציין כי אין ספק כי הגב' לוי לא נהגה נכון בעניין זה, כמו גם הנתבעת עצמה. תחת הצגת החשבונית כפי שהיא, תוך העלאת הטענה שסביר להניח כי שם המוטב הנו גשר ברק, בחרה הנתבעת להציג את החשבונית לאחר שהושלמה על ידה, כאמור, מתוך מחשבה בתם לב אמנם, כי שם המוטב הנו גשר ברק, ומבלי לגלות את דבר ההשלמה לבית המשפט או לצד שכנגד.

מנגד, גם הנתבע אינו תלית שכולה תכלת. ראשית, הנתבע התרשל במילוי ההזמנות ובמקום לחתים את חותמת החברה ליד חתימתו האישית, חתם באופן אישי על ההזמנות ואף לא דאג לכך ששם החברה יופיע כמזמין. לו נהג כראוי, סביר להניח כי התביעה האישית לא הייתה מוגשת כלל. שנית, במקום להעלות כבר בגלגול הראשון את כל פרשת השותפות בין גשר ברק ולבין חברת טל חרמון, הנתבע שתק בעניין זה וגילה זאת רק בערכאת הערעור. כזכור, הנימוק המכריע שלי לקבלת התביעה, היה העדר כל גרסה מצד הנתבע לגבי זהות המשלם עבור מחצית ההזמנה, הזמנה אשר פרסמה את העסק שלו! רק היום מבינים אנו שחברתו של הנתבע גשר ברק, הייתה שותפה במספר מכבסות עם חברת טל חרמון וכי חברות אלה נהגו לגבי מכבסות אלה בערבוב ביניהן, כך שלעיתים חברת טל חרמון מזמינה ולעיתים גשר ברק.

רק בערעור סיפק אפוא הנתבע את אותו ההסבר שהיה חסר קודם לכן לשאלה, כיצד יתכן שיד עלומה שילמה עבור או הזמינה פרסום לעסק על שם הנתבע, כאשר מסתבר היום כי לא יד עלומה הייתה מעורבת בכך, אלא לא פחות ולא יותר שותפה עסקית של חברת גשר ברק. בשולי הדברים, אציין כי ספק רב בעיני אם רק לאחר מתן פסק הדין נזכר הנתבע בקשר של חברת טל חרמון להזמנות אלה. על רקע דרישתו הדווקנית של הנתבע בזמנו לגילוי החשבוניות המקוריות ועל רקע היחסים המתמשכים עם טל חרמון כעדות מנהל מר רוט, הגיוני הרבה יותר כי הנתבע זכר גם זכר כבר בגלגול הראשון של התביעה, את הקשר של טל חרמון להזמנות אלה אולם ביקש, מסיבות טקטיות כנראה, להחריש בעניין זה, מתוך מטרה להפתיע את התובעת עם החשבונית המקורית שנמסרה לטל חרמון, לאחר שזו תציג את עותק החשבונית המקורית שנותר אצלה. גרסת הנתבע לפיה רק לאחר פסק הדין ומשהתחבט והתחבט כיצד נמצא חייב בתביעה, רק אז נזכר בעניין כביכול, אינה אמינה עליי כלל ועיקר.

עוד בשולי הדברים אציין כי על רקע עדותו של רוט בדבר יחסי השותפות שבין החברות, לא רק שאין לראות בחברת גשר ברק כמשוחררת מאחריותה לתשלום ההזמנה נשוא החשבונית על שם טל חרמון, אלא להפך, יש לראותה לכאורה כאחראית לה וזאת מכוח החבות של כל שותף בחובות השותפות אולם כאמור, לא עניין זה הביא אותי להמליץ על דחיית התביעה, אלא נושא אחר לחלוטין, והוא שאלת ההתחייבות האישית של הנתבע להזמנות נשוא התביעה, בין שנעשו כולן או חלקן על ידי גשר ברק ובין שנעשו כולן או חלקן על ידי טל חרמון.

כל האמור לעיל בא אך להבהיר את עמדתו של בית משפט זה לגבי התנהלות הצדדים, אשר כאמור, הנה רלוונטית לפסיקת ההוצאות. לא מדובר, אפוא, בצד אחד שהיה תמים לחלוטין ובצד שני שהיה חסר תם לב לחלוטין, אלא מדובר בשני צדדים, שההתנהלות שלהם הייתה בחלקה פגומה ולא תקינה, הן לפני הגשת התביעה והן בהתנהלותם במהלכה.

בכל הנוגע להוצאות שנפסקו בערעור, בית משפט של ערעור בהחלטתו הלאקונית בעניין זה קבע, כהי לישנא: "הוצאות בסך 25,000 ₪ צמוד מהיום, בהתאם לתוצאות". מכך, לא ניתן אלא להבין כי במקרה של דחיית התביעה, בין בפסק דין מנומק ובין בפשרה, תשלם התובעת לנתבע 25,000 ₪ בגין הוצאות הערעור. בית משפט זה אינו מוסמך ממילא להתערב בעניין זה או לשנות מהסכום שנפסק, גם אם הוא סבור כי יש לעשות כן. אגב, התובעת לא התייחסה כלל לעניין זה בסיכומיה ולא ביקשה להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבע, בהם כן הועלה עניין זה.

סוף דבר

אשר על כן, התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד עבור ההליכים בבית משפט זה לפני ואחרי הערעור, אותם אני מעמיד על סכום כולל של 5,000 ₪. כמו כן, וכפועל יוצא מהחלטת בית המשפט של ערעור ועל רקע התוצאה, התובעת תשלם לנתבע את הוצאות הערעור בסך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן מיום מתן פסק הדין בערעור ועד לתשלום בפועל. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין אצל התובעת.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ב, 15 יוני 2012.